1:50:03
לא!
1:50:11
שנה לאחר מכן
1:50:12
-ברוך בואך.
-אני שמח להיות כאן.
1:50:15
האמנם?
1:50:18
התקציב שלנו הצטמק לכדי פרוטות.
1:50:21
מלגלגים עלינו בכל רחבי צרפת.
1:50:24
עם זאת, בנימה שמחה יותר,
1:50:27
בית החולים הוא
כעת בשליטתי הבלעדית.
1:50:31
המדיניות שלי היא שעל
כל אדם להרוויח את לחמו.
1:50:37
'בית הדפוס של שרנטון', אבי.
1:50:40
אנו מוציאים ספרים
בעבור הקורא האנין.
1:50:45
החולים הכפייתיים
מסדרים את מכונות הדפוס,
1:50:52
הדיכאוניים כורכים את
הספרים ומכינים את הדיו.
1:50:57
מרשים מאוד, דוקטור.
1:50:59
החולים כל כך כנועים, צייתניים.
1:51:01
כן, הם שלווים.
1:51:03
הם חשים את הסיפוק שרק
יום עבודה אמיתי יכול להעניק.
1:51:08
'אופוס סאדיקום'
1:51:10
אני לא מאמין.
1:51:12
המרקיז דה סאד...
אתם מפרסמים את הספרים שלו?
1:51:16
כן.
1:51:17
מאז מותו המצער,
התעוררה התעניינות גדולה ביצירתו.
1:51:22
כמובן...
1:51:23
שהרווחים ישמשו כדי להחזיר
את שרנטון לימי הזוהר שלו.
1:51:27
דוקטור,
1:51:30
יש לנו פגישה עם הר בקר בשעה 4.
1:51:32
הוא רוצה לפרסם מהדורה שוויצרית...
1:51:35
על נייר מוזהב, כרוך בעור.
1:51:38
-תודה לך, שרלוט.
-העונג שלי.
1:51:41
העיפי מבט בעמוד 205.
קיפלתי את הפינה.