1:42:01
-אתם מכירים את קונור.
-היי, קונור.
1:42:04
בואי איתי, בני, בוא איתי.
בוא תכיר את הבנים של משפחת ווקר.
1:42:33
-אמא, העיתונאית ההיא...
-לא.
1:42:38
לבבות כנים, ילדתי. זה הכל.
1:42:41
ידעתי שזה יבוא מתישהו.
1:42:44
-אמא, אני...
-יש איזה שהוא דברים ש...
1:42:50
...אני לא מצפה למחילה.
1:42:53
לא מילדיי.
1:42:57
אפילו לא מאלהים.
1:43:00
יש איזה שהוא דברים ש..
זה יהיה אבסורדי לומר אותם...
1:43:05
...אני מצטערת.
1:43:08
מה שהיה...
1:43:11
אז חברתי.
1:43:13
-אני משערת שאני חייבת לך התנצלות...
-לא, את לא.
1:43:17
אל תגידי את זה.
1:43:19
חשבתי הרבה על מה שאני אגיד לך
אם היינו חוזרות לדבר מתישהו..
1:43:24
חשבתי על כל הדברים הרעים
שגרמו לך להרגיש אשמה . את מבינה אותי.
1:43:30
אני לוקחת את הבעיה לועסת אותה עד
עד שכל הטעם שלה כבר נעלם...
1:43:35
...ואז אני מדביקה את זה בשער שלי.
1:43:39
ואז השחר עולה.
1:43:43
כל השנים האלה...
1:43:46
...אשר התפללתי...
1:43:48
אשר התחננתי על הידיים שלי..
ועל ברכיי...
1:43:51
...לאלהים שיעשה אותי,
שיעשה אותי...
1:43:56
...יותר טובה...
1:43:58
...יותר חזקה...