:15:01
עצור. חכה רק רגע.
:15:05
אוקיי.
תודה לך, אדוני.
:15:23
אבא!
היי, בנים.
:15:25
איחרת. אימא עצבה לפני רגע.
מה יש בשקית?
:15:28
איזה שקית?
אבא!
:15:31
או, השקית הזו.
זה מתנה לשופט.
:15:33
אני רוצה מתנה!
אני רוצה מתנה!
:15:36
לא היית צריך לשקר לך, אבא.
אוקיי, אוקיי.
:15:39
אני בחיים לא אתן לשופט
כזו מתנה כולית.
:15:43
מזל טוב אתמול.
תקשיבו לי, בנים.
:15:46
הכל היה בסדר.
קניתי בית.
:15:49
באורגן?
לא, בקווין.
:15:52
אימא אמרה שאנחנו עוברים לאורגן.
לא אתה לא חייב.
:15:55
בגלל זה קניתי את הבית...
אז אתה לא חייב לעבור לאורגן.
:15:58
האם אתה תעבור לשם איתנו?
:16:03
נראה מהשופט יגיד, טוב?
:16:05
בית המשפט דחה את ההמרצה
כדי לצרף מעצר...
:16:08
וגם לצרף השגחה על
הילדים לאימא שלהם.
:16:11
עצור!
:16:12
גברת גיבסון עוברת לאורגן
כדי להתחיל עבודה חדשה.
:16:15
ביקור באמצע השבוע זה אפשרי.
כך נכתב.
:16:18
מסמך עם מזכיר בית המשפט.
עצור! אדוני...
:16:20
אדוני, אני יודע שאיחרתי
אבל מישהו פגע במכוניתי.
:16:24
עכשיו... היסתכל כאן.
זה הוחכה.. הוכחה חדשה.
:16:29
יש לי תוכנית חדשה לצרף השגחה.
הכל בסדר כאן.
:16:31
מר גיבסון, אה איחרת,
ופסיקה הייתה.
:16:34
אבל היה לי תעונה.
אדוני, אנחנו יכולות ללכת?
:16:36
לא אני עדיין לא סיימתי.
בית המשפט החליט, מר גיבסון.
:16:38
אבל לא הייתי כאן.
בית המשפט החליט.
:16:41
ואלרי, אני...
קניתי לך בית.
:16:44
זה מאוחר מידי, אדוני.
לא זה לא מאוחר!
:16:46
זה יקח 20 דקות.
זה רק 20 דקות.
:16:48
עשרים דקות זה לא יכול להיות מאוחר מידי.
ואלרי, בבקשה!
:16:51
על תיתני ל20 דקות לעמוד
במה שאני רוצה לעשות.
:16:54
בבקשה על תתחיל.
על תדברי איתו.
:16:57
מר גיבסון, אתה בבקשה
יכול להגיע לדוכן?
:16:59
אדוני , העם אנחנו יכולות ללכת עכשיו? לא.
כן.