:27:00
אני עושה כמיטב יכולתי למנוע מידי
.לרעוד כשאני לוקח את המכתב
:27:03
.היא חברתי היחידה
:27:05
.הבת שמעולם לא הייתה לי
:27:07
.קורדיליה המתוקה שלי
:27:10
.ננסי קאלהאן הקטנה והרזה
:27:14
.8 שנים עברו
:27:20
ואז מגיע יום חמישי אחד שבו אני מזנק
.מהמיטה, מתרגש כמו ילד בחג-המולד
:27:25
רק כדי למצוא את עצמי מסתכל על
.הרצפה המחורבנת בתא המחורבן שלי
:27:29
.מחפש מכתב מננסי שלא נמצא שם
:27:32
.ואז הגיע עוד יום חמישי בלי מכתב
:27:35
?האם היא בסדר
:27:37
?האם משהו קרה לה
:27:39
.כלום
:27:42
.חודשיים עברו
.אף מילה מננסי
:27:45
?האם הם מצאו אותה
?האם הם הגיעו אליה
:27:49
.כמובן
.זקן טיפש שכמוך
:27:52
תעשה חשבון. ננסי בת 19. כמה
?זמן ציפית שהיא תמשיך לכתוב לך
:27:58
היא הייתה קדושה
.לעשות זאת לזמן שעשתה
:28:02
.היא שכחה אותך, איש זקן
:28:05
.אתה לבדך. לגמרי לבדך
:28:16
,הבחור הזה מריח נורא
.כמו אוכל מקולקל
:28:20
כמו גופה שהושארה במיכל
.אשפה באמצע הקיץ
:28:23
,הוא כל כך מסריח
.שבא לי להקיא
:28:36
כמעט העיף לי את הראש
.מהכתפיים, המניאק
:28:39
.כשאני מתעורר, אני רואה את זה
:28:42
.המעטפה שננסי תמיד משתמשת בה
:28:45
.אבל אין מכתב בתוכה
:28:47
.משהו רך. משהו שאמור להיות חי
:28:52
נתח של בשר ועצם, שאמור להיות האצבע
.המורה של היד הימנית של בחורה בת 19
:28:57
?איך, לעזאזל, הם מצאו אותה
:28:59
היא הייתה כל כך זהירה. היא מעולם
.לא אמרה היכן היא גרה או עובדת